לחיאני ואח' נ' אקסלנס נשואה גמל ופנסיה בע"מ

פסק דין

תביעה לקבלת כספי קופת גמל הכוללת מרכיב של ביטוח חיים שהתנהלה על שם שמחה טויטו ז"ל (להלן:"המנוחה"), התובעים הם אחות המנוחה, היא המוטבת בקופה זו ובעלה.

רקע וטענות הצדדים

התובעים טוענים כי לטובת המנוחה נוהלה קופת גמל בבנק מזרחי ולימים עברה קופת הגמל לניהול אקסלנס נשואה גמל ופנסיה בע"מ (להלן:"הנתבעת"). לטענת התובעים לזכות המנוחה עמדו 10,000 ₪ תחת רכיב ביטוח החיים בקופת הגמל, רכיב אשר צריך היה להיות משולם למוטבת במקרה מות המנוחה.

המנוחה נפטרה ביום 24.5.2010 והתובעים בכתב התביעה דורשים את תשלום רכיב ביטוח החיים וכן הם תובעים פיצוי בגין הפסדי הקופה בתקופה בה עסקו בבירור סוגיית ביטוח החיים.

הנתבעת טוענת כי בתנאי רכיב ביטוח החיים קיימת תניה לעניין תוקף הביטוח על פיה, תוקף הביטוח פג בעת הגיעו של העמית לגיל 70. המנוחה, ילידת 1924, על כן לטענת הנתבעת, ביטוח החיים פג כבר בשנת 1994 עת נוהלה הקופה על ידי בנק המזרחי ובטרם הועבר לניהול הנתבעת.

יצוין כי בהליך זה ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבעת ביום 7.11.2012, פסק הדין בוטל בכפוף להפקדה של 15,000 ₪ על ידי הנתבעת ותשלום 500 ₪ הוצאות לטובת התובעים, והתקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ביום 27.11.13.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים ביום 27.11.2013 טענו התובעים כי במועד הצטרפות המנוחה לקופת הגמל, לא נכלל מועד תום הביטוח על פי גיל המבוטח. במסמך שהוצג בפני בית המשפט מיום 1.1.86, תניה זו קיימת, אולם לטענת התובעים המנוחה הצטרפה לקופה ולביטוח כבר בשנת 1982. על כן ביקשו התובעים, כי יתאפשר להם לאתר מסמך משנת 1982, שיתמוך בטענתם זו.

ביום 11.2.2014 הגישו התובעים מסמך שנתקבל מאת בנק מזרחי טפחות, תחתיו התנהלה קופת הגמל בטרם הופרד ניהול קופות הגמל מן הבנק בהתאם להמלצות ועדת בכר. מסמך זה מאשר כי אכן המנוחה הצטרפה לקופת "עתיד" ביום 29.1.1982, וכי בתקופת הצטרפותה כל המצטרפים לקופה בגיל נמוך מ-66 היו מבוטחים במלוא יתרת חשבונם עד תקרה שהשתנתה מעת לעת, וכי הביטוח לעמיתים שנפטרו בגיל 67-70 עמד על מחצית היתרה עד לתקרה שנקבעה, וכי בגיל 70 פג תוקף הביטוח.

נראה אם כן, כי טענתם העיקרית של התובעים כי ביום הצטרפות המנוחה לקופת הגמל לא נכלל תנאי לתום תוקפו של רכיב ביטוח החיים, נסתרה על ידי המסמך שהם עצמם צירפו לתיק.

נראה כי המסמך האחרון שהוגש הינו בבחינת ראיה ברורה לכך כי גם בעת הצטרפותה של המנוחה לקופת הגמל תנאי הקופה התנו לעניין תוקף רכיב הביטוח וכי כבר בעת פטירת המנוחה, 24.5.2010, רכיב הביטוח לא היה בתוקף. אשר על כן, אני דוחה רכיב זה של תביעתם.

אשר לטענת התובעים כי במהלך התקופה בה עסקו בבירור סוגיית הביטוח, הפסידה הקופה כספים ותביעתם לקבל פיצוי בגין הפסד זה, אני סבורה כי אף רכיב זה בתביעה דינו להידחות.

צודקים התובעים, כי בתחילה, הטעם שניתן על ידי הנתבעת להיעדר תוקף לביטוח היה שינוי תנאיו (לכאורה הגדלתו) ואי קבלת הודעה מתאימה מטעם העמיתה, אשר הביאה לפקיעת הביטוח. כפי שציינתי בפסק הדין הראשון שניתן בהיעדר הנתבעת, ספק היה בעיני אם ניתן באופן זה לבטל זכות של עמית, אולם הדברים נאמרו במעמד צד אחד ומבלי שנשמעה הנתבעת.

בדיון שהתקיים לאחר ביטול פסק דין, במעמד הצדדים, הסבירה הנתבעת, כי תשובות הנתבעת בתחילה, היו על סמך תאריך לידה שגוי של המנוחה, שהיה רשום בקופה (1940). כשהתברר כי תאריך הלידה הנכון של המנוחה היה בשנת 1924, הבינה הנתבעת כי ללא קשר לשינוי תנאי הביטוח, גם על פי תנאיו הקודמים של הביטוח לא היה לו תוקף עוד ועל כן בכתב ההגנה צוין עניין זה וניתן ההסבר שניתן.

התובעים החליטו לפנות ולהתלונן ולא למשוך כספם ובירור זה לקח זמן מסוים, אולם נוכח העובדה כי בסופו של יום גם ללא קשר לתאריך הלידה של המנוחה, סברה היחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון במשרד האוצר, כי הנתבעת נהגה כדין, אין מקום לדרוש מן הנתבעת לפצות את התובעים בגין חלוף הזמן והתנודות שחלו בשווי הקופה בתקופה זו. מעבר לדרוש אציין, כי באותה מידה יכול היה להיות מצב שבתקופה זו שווי הקופה היה עולה ועל כך מן הסתם התובעים לא היו מלינים.

סוף דבר

נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. אציין כי לא מצאתי לנכון לקיים דיון נוסף בהליך זה ולזמן עדים נוספים, באשר נראה כי הצדדים טענו טענותיהם ואין צורך בקיום בירור נוסף.

על אף דחיית התביעה, נוכח התשובה שניתנה לתובעים בראשית הדרך, שנבעה מתאריך הלידה השגוי של המנוחה שהיה רשום בקופה (ואין להטיל על התובעים אחריות לרישום תאריך הלידה השגוי של המנוחה), תשובה עליה הם חלקו ומצאו לנכון לברר אותה, כשרק בכתב ההגנה הועלתה הטענה של פקיעת הביטוח עקב גיל המנוחה, אינני עושה צו להוצאות (ואינני מבטלת את ההוצאות ששולמו לתובעים עקב אי התייצבות הנתבעת לדיון במועד הראשון שנקבע).

הפיקדונות שהופקדו בקופת בית המשפט יוחזרו על ידי המזכירות למפקידים, היינו 600 ₪ לתובעים ו – 15,000 ₪ לנתבעת.